<h1>בה"ג הלכ' שבועה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
איתמר הולך מנה זו לפלוני שאני חייב לו, אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר, ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר. תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון שיש לי בידי, חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. הנהו גינאי דעבדו חושבנא בהדי הדדי, פש חמש איסתירי גבי חד מינייהו, אמרי ליה הבינהו למרי ארעא בטסקא באנפי מרי ארעא וקנו מיניה, אזל עבד חושבנא בי דיליה לנפשיה לא הוה איכא גביה מידי, אתא קא הדר ביה, אתא לקמיה דרב נחמן א"ל מאי איעביד לך, חדא דהא אמר רב הונא מנה לי בידך תניהו לפלוני במעמד שלשתן קנה, ועוד הא קנו מינך, אמר ליה רבא אטו הא דקא הדר ביה מי קאמר לא יהיבנא ליכא גבאי קאמר, א"ל אם כן הוה קניין בטעות וכל קניין בטעות חוזר.
<h2>דף יד:</h2>
הולך מנה לפלוני הלך ובקשו ולא מצאו, יחזיר למשלח, מת משלח, ר' נתן ורבי יעקב אמרו יחזיר ליורשי משלח, ויש אומרים ליורשי מי שנשתלחו לו, רבי יהודה הנשיא אמר משום ר' יעקב שאמר משום רבי מאיר מצוה לקיים דברי המת, וחכמים אומרים יחלוקו, וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה. א"ר שמעון הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזיר ליורשי משלח. אמר רב יוסף (ט"ו.) הלכה כרבי שמעון הנשיא, והא קיימא לן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, רב יוסף מוקים לה בברי דכי משדר ברי הוה, סוף סוף הא מית ליה משלח וקיימא לן מצוה לקיים דברי המת, דלא מית ליה, אבל מית ליה משלח אינמי ליתיה יחזרו למי שנשתלחו לו דלא תיקשי מצוה לקיים דברי המת.
<h2>דף לה.</h2>
אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהפקיד דינר זהב אצל אשה אחת אלמנה נטלתו ונתנתו בכד של קמח ואפתו בככר ונתנתו לעני, לימים בא בעל הדינר אמר לה תני לי דינרי אמרה לו יהנה סם המות מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום, לימים מת בנה וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה מי שנשבע באמת כך הנשבע בשקר על אחת כמה וכמה, ואמרינן מאי טעמא איענשא, דאישתרשי לה מקום דינר לישה, ומאי נשבעה באמת, כמי שנשבעה באמת דאיהי לא הוה ידעא. שמעינן מינה דמיתפיש בשבועה ואע"ג דלא ידע, ושמעינן מינה דחיילא שבועה ואפילו אפחות משוה פרוטה, דהא מקום לישה לא הוי שוה פרוטה, ותנן נמי (שבועות כ"ד:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד כיצד טמא שאכל חלב והוא נותר ומן המוקדשין ביום הכיפורים, ואמרינן ליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דמיגו דחיילא שבועה אתמרים חיילא נמי אחלב, ומפרקינן כי קא חשיב מידי דחייל אכשיעור שבועה דחיילא על פחות מכשיעור לא קא חשיב, ומקשינן הרי הקדש, ואמרינן בעינן שוה פרוטה, מכלל דשבועה חיילא אפילו על פחות משוה פרוטה וכן הילכתא. ואי איכא דקשיא ליה יהנה סם המות אמאי קא מיקריא שבועה, דהוה ליה אלה וכדר' אבהו.
<h2>דף נט.</h2>
חרש רומז ונרמז, בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלין. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. אמר רב נחמן מחלוקת במטלטלין אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה, פשיטא במטלטלין תנן, מהו דתימא אף במטלטלין, קמ"ל. אמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין, והא אנן במטלטלין תנן, אימא אף במטלטלין.
הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, ועד כמה, מחוי רב יהודה ארב יצחק בריה כבר שית כבר שבע, רב כהנא אמר כבר שבע כבר תמני, במתניתא תנא כבר תשע כבר עשר, ולא פליגי, כל חד וחד לפום חורפיה, וטעמא מאי, אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן משום כדי חייו. וטעותו עד כמה, אמר רבי יונה ואיתימא רבי זירא עד שתות כגדול. מתנתו מאי, רב יימר אמר אין מתנתו מתנה, מר בר רב אשי אמר מתנתו מתנה, אכפוה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי אמר להו זילו אמרו ליה לבר מר לאו הכי הוה עובדא, כי הוה קאי מר חדא כרעיה אארעא וחדא כרעיה אדרגא ואמרינן ליה מתנתו מאי ואמר לן מתנתו מתנה בין מתנת בריא ובין מתנת שכיב מרע בין מתנה מרובה ובין מתנה מועטת.
<h2>דף עג.</h2>
ההוא גברא דזבין ליה לחבריה ארעא קביל עליה כל אונסא דמיתיליד, לסוף אפיקו בה נהרא, אתו לקמיה דרבינא אמר ליה זיל שפי ליה דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד, אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שושמי אגידא דנהר מלכא קבילו להו כל אונסא דמיתיליד אגר ארכויי [נ"א ארבויי], לסוף איסתכר נהר מלכא, אמר ליה אגר חמרא אפקינהו ניהלן דהא קבילת לך כל אונסא דמתיליד, אתו לקמיה דרבא אמר להו קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי אונסא דלא שכיח הוא.
